30 שנים | 24 שעות

חלפו 10 שנים, והחלטנו להוציא לאור ספר שני.

רצינו לספר סיפור של מקום, של עשייה. מקום, שנפתח בכל בוקר, למשך כל היום, מסביב לשעון. התלבטנו אם לספר בו על בית או לספר בו על זמן. כי "רביבה וסיליה" הוא בית של כל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה שנים. הוא גם בית וגם תקופת חיים. לבסוף החלטנו להתמקד בזמן, כי 30 שנים אינן עניין של מה בכך.

במהלך כל השנים אספנו רעיונות ומתכונים, ובחודשים האחרונים ניסינו לשחזר מהם את הסיפור שלנו. התחלנו לעבוד על הספר, ולא ידענו, שאין לנו זמן. במשך חודשים רבים בישלנו ביחד, טעמנו, כתבנו וצחקנו. דיברנו על אוכל, על עיצוב, על פריז, על ילדים. השכנים והחברים הצטרפו לטעימות וביחד ניסינו להבין מה מתאים לספר ומה לא. בישלנו בבית ברמת השרון.
חיטטנו במזווה, שלפנו כלים יפים מהמגירות, התפעלנו מאוסף כלי העץ העצום. השתדלנו, כמו תמיד, לא לעשות טעויות, ולהצליח לקבל מחמאות.
רביבה ישבה בצד, בשקט ובסבלנות, הסבירה, הדריכה, חיכתה. ואז קמה, צעדה אל הסירים וטעמה: "זה אוכל מנחם" היא אמרה. ואנחנו נשמנו לרווחה.

בשבת בבוקר, הזמן קפא. "א מענטש טראכט או גאט לאכט". האדם מתכנן ואלוהים צוחק. נעצרנו, בכינו, החיים השתנו, הדמעות התערבבו במילים, בבישול, בסדר חדש של הספר, בסדר החדש של המקום.

פתאום נגמר לנו הזמן.